שבלול האימה!

היכונו לסרט המטופש של השבוע!

http://www.youtube.com/watch?v=Lb6D1TEzmXE&feature=youtu.be

(מתוך תרגיל "חי צומח דומם" בקורס יסודות האנימציה בבצלאל)

יורופסקי

כי אם הוא כבר דיבר...

יועד במקור לאתר שלא רצה את זה בסוף כי זה בוטה מדי. נו, מה אני אעשה שאני לומד על יותר מדי יצירות רומנטיות.
ו.. שלא יכולתי להתאפק עד שיש לי הזדמנות לצייר נאצים.

ואגב, אני חייב לציין שאני חושב באמת שראוי היה שלא נגרום כל סבל לבעלי חיים שאינם מזיקים לנו, והלוואי שהיה לי את הכח לא לאכול בשר ו/או ביצים כד'. אבל יורופסקי לוקח את זה... איך לומר?
כמו אורן זריף: לא ברור אם הוא באמת כזה קריזיונר אנרכיסט שעושה שטויות ומבזה את עצמו ואת שאר הטבעונים, או שהוא למעשה אדם קר רוח והכל הצגה אחת גדולה על מנת לייצר פרובוקציה ולעורר למודעות. בין כך ובין כך, חבר שלי יונה (ד"ש לניו יורק JONAH!) אמר פעם שהוא באמת מפחד שיום אחד הטבעונות תהפך להיות שלטון טרור. יורופסקי מאכיל את פחדיו, ללא ספק.
אבל מאכיל באוכל טבעוני. אז זה בסדר.

בציר סלקטד - תאטרון מצולם ושילוש אישיות

אני חי!

ישתבח שמו לעד.

אבל את הבלוג הזנחתי לאחרונה.

כדי לפצות צרפתי סרטים שהכנתי לאחרונה, שניים נבחרו מתוך ארבעה.

אחד כי אני אוהב אותו (וגם כי הוא צאצא של הקומיקס הזה - http://chagaiav.blogspot.co.il/2011/07/blog-post_27.html) למרות שהמרצה ירד עליו עד כלותו (נו, אז זה תאטרון מצולם. מה בדיוק עשו פלטפוס, הא?!):


http://youtu.be/YKFj24MMHPo


ואחד כי פשוט הרעיון של התרגיל מגניב, והביצוע לא רע, לדעתי.

https://www.youtube.com/watch?v=OYaPL6kQNCI


אה, ויש גם כמה איורים ורישומים ותרגילים שעשיתי, אבל אני לא בטוח שעבודות שלא מספרות סיפור תואמות את קונספט הבלוג אז...

לא יהיה.


וי"ט כסלו שמח.

מגן עדן - קליפ אנימציה קלאסית

בצלאל גורמים לי לעשות דברים.

טובים?

רעים?

זו שאלה טובה.

ותמיד תזכרו: שכל ורגש זה חלוקה מה זה פאסה.

סטורי בורד ראשון בחיי, יווהוווו!!!

אז ככה. אני מזניח אתכם קוראי, אני יודע. אבל זה למטרה טובה. אולי בזכות הלימודים שלי עכשיו אני אוכל לשרת אתכם טוב יותר בעתיד!

יש כאן את הסטורי בורד הראשון שעשיתי בחיי, לסרט שכנראה לעולם לא ייעשה. זה סטורי בורד מעט מוזר, מכיוון שהוא לא בדיוק לפי הנורמה, אלא מתמקד בזוויות צילום, שזה הטור האמצעי. לא יצא מדהים, אבל... מלא זמן לא פרסמתי פה משהו ו...

נו, שוין.

מושגים שיעזרו להבין:
קלוז אפ - תמונת תקריב, מדיום קלוז אפ - מעט יותר רחוק, מדיום ברסט - מעט יותר רחוק, תקריב על הראש והחזה. מדיום בלט - מעט יותר רחוק, תקריב על הראש עד החגורה. אמריקן שוט - מעט יותר רחוק, מהראש לברך, בערך. לונג שוט - צילום כל הגוף. פאן - הזזת מצלמה סביב אותה נקודה: כאילו היא על חצובה וזזה במקום. דולי - תנועה ממש של המצלמה.

מקווה שתהנו...

כפרה עלינו

אחרי יובש גדול, הנה בא אחד:

המהפכה התעשייתית, מהפכת התקשורת והתפתחות תרבות הביטוחים השפיעו באופן... איך לומר בלי לצאת מלעיז... מעניין. כן. באופן מעניין על דרך התשובה בין אדם לחברו ביום כיפור. חלילה לא אמרתי שאין בזה יתרונות, אך...

כן.

ללא ספק. 

ובהזדמנות זו אבקש סליחה מכל מי שנפ... 

P;

גמר חתימה טובה!

חגי

תקווה, אף פעם לא אבדה.

(הצעות לשיר רקע לפוסט: אופטימי - כל עוד, פחות אופטימי, אבל עדיין קצת - אתה מתעורר. אגב, לשלומי צ'רקה יש ספר קומיקס עם פסקול מלווה, "ריסים בבוהן". אני כמובן ממש בעד הקונספט.)

זה לא ממש קומיקס. בקושי איור. אבל יש סיפור רקע.

בדרך חזרה מהקייטנה בה אני עובד בימים אלו, ממנה חזרתי מוקדם בעקבות הרגשה רעה אחרי ההפצרות של אנשי הצוות היקרים שאני נראה לבן אפילו ביחס לעצמי ושאני אלך לעבור למצב דרקולה במיטה בבית, ראיתי מחזה שאותי ממש ריגש. האיור הזה, פה למעלה. אז לא הספקתי ממש לרשום, בכל זאת, זה היה לחצי שניה מהאטובוס, אבל אמרתי לעצמי שאני חייב לצייר את זה, להראות איך העולם יכול להיות ממש יפה, ממש משמח. מרגש. ממש סצינה מסרט. ואחד שהוא גם אופטימי וגם טוב.


ואז חזרתי הביתה. הייתי עייף, וקצת חולה, אז בעיקר הלכתי לישון ולרופא (זה סתם וירוס, תודה על ההתעניינות). ואז קראתי את כל מה שהיה עם הועידה של ש"ס שם כינו אותי ואת כל מגזרי כעמלק, קרי, כאלו שיש להכרית. זה היה באתר של הארץ. כשירדתי למטה בדף של ה"גוגל כרום", ראיתי את הטוקבקים, שלא מעט מהם אמרו משהו בסגנון של "מצויין, שאלו ישמידו את אלו, וככה נתפטר גם מהמתנחלים וגם מהחרדים". אלו היו טוקבקים שזכו למלא לייקים.




מחר ערב תשעה באב, עם כל הקטע של "שנאת חינם החריבה את הבית" וכל זה. אחרי 4 שנים של עבודה ב"גשר", אני מחליט לחרוט לפני הזיכרון שלי את הציור מלמעלה. זה לא כי אני כזה אופטימי. אבל במה אני אתלה?

יש לי חבר שחותם את המיילים שלו במשפט של גנדי: "היה אתה השינוי שאתה רוצה להיות בעולם".

אולי זו הדרך.


לאלהים פתרונים. 

חלום פרעה מתגשם

בעקבות פרסומות מזעזעות שראיתי לאחרונה ברחבי מרכז הארץ:

הצטרפו אלי לאגודה שלא תוקם: "תזכורת: אנורקסיה זו אכן מחלה".

תודה לכם.

אי אפשר הכל

על תהיה מוכן להתפשר? גם צורי שואל את עצמו.

כן, קשה למצוא עבודה.

אתוס ישראלי

בעקבות הרבה מאוד סד"חים (סדרות חינוך) לצוערי קצינים, נראה לי שהגיע הזמן לומר מה משתקף לי כאתוס הישראלי בחברה שלנו ב-2013.

ולסיום, פרט טריוויה מעניין: הכינוי של שלושת ראשי הממשלה שמלכו כאן הכי הרבה מתחילים באות ב'! 

(ורק שלא יטענו כנגדי שאני נוסטלגיונר, אני לא טוען מה המצב: אני מסתכל מהו האתוס. מי שלא מאמין, שיראה פשוט כרזות ותשדירי בחירות, ספרי לימוד, משדרים בטלוויזיה, ראיונות של ראש הממשלה בתוכנית ארץ נהדרת, וכן על זה הדרך. אחרי זה זה בסדר לומר שאני דמגוג.)

שיהיה לכולנו חלומות נעימים. גם בהקיץ.

מדרש רות

ביקש ממני אדם נחמד לצייר משהו לתערוכה של אתר "מדרשת" לקראת שבועות, כשהנושא הוא מדרש ויזואלי לשבועות.

ציירתי.

קומיקס.

נו, מה אני אוהב בדרך כלל...


בסוף הוא החליט שהוא רוצה רק משבצת מתוך כל העלילון, ואת הקומיקס כולו הוא יעלה למדרשת אבל לא כחלק מהתערוכה. אז... הנה פוסט חדש לשבועות! :)

משחקי הכ(נ)ס(ת) 2: לקראת השביתה של עיני

הכרזות מלחמה בעולם מודרני תמיד שולחות אותי למחשבות על סרטים וסדרות, כאלו ואחרים (זה כשההכרזות האלו לא שלוחות אותי ממש, פיזית, לאיזה נקודת איסוף, לא עלינו.).

הי, הפעם זה ממש משחקי הכס!

נהניתם? ספרו לחבריכם. לא? ספרו להם גם, אולי הם יהנו. ואם גם הם לא, אני אבין את הרמז בסוף.

משחקי הכ(נ)ס(ת) פרק 1

פוסט פוליטי בעקבות הנאום הזה של יאיר לפיד.

סרטון סטופ מושן. כן...

יצא בערך חלקי 7 מהמצופה, אבל גם ילדים עקומים צריכים לקבל את התשומת לב שלהם. מי יודע, אולי גם מישהו יהנה מזה. ואחרי פרומו כל כך מבטיח, קבלו את המתחרה לאיראנים, "הפרידה":

(אל דאגה, כנראה שאני לא אמשיך ליצור סטופ מושן. מצאתי עבודה.)

בין החגים הציוניים, רסיסי מחשבה.

תקופת חגים ציוניים שמחה לכולם!

מוצאי חג עצמאות (טוב, לא בדיוק, אבל קרוב) שמח.

רב החילונים שבינינו כנראה שלא יבינו למה אנחנו בין החגים הציוניים, כמו שמציינת הכותרת. זה מפני שעל פי מה שחונכתי, כבן לציונות הדתית, עוד מעט, כ"ח באייר ליתר דיוק, מגיע חג בשם יום ירושלים, שאפשר לומר שרק הציונות הדתית חוגגת. זה יוצא ב8 למאי. לכן יום לפניכן בערב יש את יום הסטודנט של העברית, שכנראה שרב המרצים בה דווקא רואים באיחוד ירושלים וכיבוש יהודה ושומרון אסון. מעניין.
דשו בכך כה רבות לפני, אבל עדיין מעניינת אותי שאלת העתיד: מרתקת אותי השאלה האם בעתיד הקרוב ימשיך המגזר הדתי להיות מגזר נפרד או שמשהו אכן יתמוסס בחומות הקהלים השונים בישראל, ועד כמה תקופת מלכותם של בנט את לפיד תשנה משהו בנושא.

זה אולי מוזר, אבל משום מה אני אופטימי בנוגע לתשובה לשאלה הזו.

אבל במקום לבאר למה לעזאזל אני מתכוון, אעדיף להישאר אניגמטי, בינתיים. או עד שיהיה לי משהו יותר חכם לומר.

ו.. שבת שלום.

מציירים עם ברי - סדרה נוספת על ציור קומיקס. לילדים קטנים.

לקמן, סדנת ציור עבור ילדים קטנים באותיות, בהשראתו של ברי העכבר שהוא בהשראת ברי הזמר.

ולמה אני מפרסם את זה פה?

כדי להראות שהבלוג קיים למרות חודש מילואים ואינסוף עבודה על תיק עבודות לבצלאל.

שיהיה עונג צרוף וחג שמח!

סדנת הקומיקס - פרקים אחרונים

ואלו הפרקים האחרונים שנמצאים בסדנת הקומיקס, שיופיעו אף במעריב לילדים. הייתי קורא לזה קידום לו הייתי חושב כך, אך הפרינט בישראל מחרחר את חירחורי גסיסתו.

לחצו על התמונה על מנת להגדיל.

אולי זה ישמש מי מאיתנו...

כל טוב בינתיים!

הגדרה דתית

ארבע שנים של הנחיה בנושאי יהדות ב"גשר" הובילו סוף-סוף לתוצאות מעבדה מדויקות.
לחצו על התמונה לצורך הגדלה.

מה שמגניב זה שאפשר לחלק בין כל הזרמים באופן שטחי להפליא גם בלי לציין ציונות (הו-הו, איזה משחק מילים).

ואם כבר, שאלה:

בהמשך לדרשת "אנחנו המקף המחבר" המפורסמת (בה נשאל ד"ר יסוף בורג, ותודה לשלומי על המידע הזה, מה הוא יותר, ציוני או דתי, וענה שהוא המקף המחבר, כדי להדגיש איך הדתיים הלאומיים הם הגשר בין הדברים המנוגדים לכאורה) למה אומרים "דתי לאומי" או "ציוני דתי" ולא "דתי דמוקרט" או "דתי אקדמי"?

תשובה:

נו, באמת. צא מהירושלמיות שלך ותראה למה.

באמת, חגי, ממך ציפיתי ליותר.

בושה.

וחודש שבט טוב לכולנו.

(שיט, היה יעלה ויבוא בשבת?!)

בחירות

מומלץ לשים ברקע את חיית המתכת של מאיר אריאל (הקאבר או המקורי) או לחילופין את סוף העולם של אביב גפן (זה שהוא לבד וזה שהוא עם בדואט עם ההוא שעשה את הקאבר לשיר הקודם, מה שבא.)

לחצו להגדלה.

תודה לשי סמנה על הרחבת האופקים ששדרגה את הציור, ולסימפסונס על סצנה בלתי נשכחת מפרק בלתי נשכח, הספיישל טנקס גיווינג ההוא שבארט בורח מהבית ומדמיין מה יהיה אם הוא יחזור (Bart vs Thanksgiving).

ותודה גם ללוקי, הרע ההוא מהאוונג'רס, שהציע את הרעיון המגניב שהחירות לבחור היא הכלא הנורא מכולם, ולמעשה השיעבוד הוא החירות, או כמו שביטא זאת רבי יהודה הלוי: עברי הזמן עבדי עבדים, עבד ה' או לבדו חופשי (הופיע ככותרת לכרם שלי בביכורים).

חבר שלי סיפר לי על ניסוי שבו נתנו לשתי חנויות אתגר למכור ריבה: באחת היו שישה טעמי ריבה ואילו בשניה 24. זו עם ששת הטעמים לקחה בסיבוב. כשיש יותר מדי בחירה אז אי אפשר. אין, צריך איזה רודן גדול ומניפולטור שיגרום לכולנו לעשות כרצונו בלי החופש הארור הזה.

ולמרות השם, זה לא פוסט פוליטי בכלל. 

Or is it?