כל הזכויות שמורות לחגי נוימן

כל הזכויות שמורות

יום ראשון, 13 בינואר 2013

הגדרה דתית

ארבע שנים של הנחיה בנושאי יהדות ב"גשר" הובילו סוף-סוף לתוצאות מעבדה מדויקות.
לחצו על התמונה לצורך הגדלה.



מה שמגניב זה שאפשר לחלק בין כל הזרמים באופן שטחי להפליא גם בלי לציין ציונות (הו-הו, איזה משחק מילים).

ואם כבר, שאלה:

בהמשך לדרשת "אנחנו המקף המחבר" המפורסמת (בה נשאל ד"ר יסוף בורג, ותודה לשלומי על המידע הזה, מה הוא יותר, ציוני או דתי, וענה שהוא המקף המחבר, כדי להדגיש איך הדתיים הלאומיים הם הגשר בין הדברים המנוגדים לכאורה) למה אומרים "דתי לאומי" או "ציוני דתי" ולא "דתי דמוקרט" או "דתי אקדמי"?

תשובה:

נו, באמת. צא מהירושלמיות שלך ותראה למה.

באמת, חגי, ממך ציפיתי ליותר.

בושה.

וחודש שבט טוב לכולנו.

(שיט, היה יעלה ויבוא בשבת?!)

יום חמישי, 3 בינואר 2013

בחירות

מומלץ לשים ברקע את חיית המתכת של מאיר אריאל (הקאבר או המקורי) או לחילופין את סוף העולם של אביב גפן (זה שהוא לבד וזה שהוא עם בדואט עם ההוא שעשה את הקאבר לשיר הקודם, מה שבא.)

לחצו להגדלה.

תודה לשי סמנה על הרחבת האופקים ששדרגה את הציור, ולסימפסונס על סצנה בלתי נשכחת מפרק בלתי נשכח, הספיישל טנקס גיווינג ההוא שבארט בורח מהבית ומדמיין מה יהיה אם הוא יחזור (Bart vs Thanksgiving).

ותודה גם ללוקי, הרע ההוא מהאוונג'רס, שהציע את הרעיון המגניב שהחירות לבחור היא הכלא הנורא מכולם, ולמעשה השיעבוד הוא החירות, או כמו שביטא זאת רבי יהודה הלוי: עברי הזמן עבדי עבדים, עבד ה' או לבדו חופשי (הופיע ככותרת לכרם שלי בביכורים).

חבר שלי סיפר לי על ניסוי שבו נתנו לשתי חנויות אתגר למכור ריבה: באחת היו שישה טעמי ריבה ואילו בשניה 24. זו עם ששת הטעמים לקחה בסיבוב. כשיש יותר מדי בחירה אז אי אפשר. אין, צריך איזה רודן גדול ומניפולטור שיגרום לכולנו לעשות כרצונו בלי החופש הארור הזה.

ולמרות השם, זה לא פוסט פוליטי בכלל. 

Or is it?