לפני כמה שבועות קיבלנו בשיעורו של צחי פרבר בבצלאל תרגיל: לעשות איור על כתבה. בחרתי בכתבה שתארה את היוזמה של איילת שקד להעביר חוק עוקף בג"ץ. יצאה לי הקריקטורה הבאה:
אתר מידה, שעבורו עשיתי/אני עושה (לא ברור לי לגמרי אם פוטרתי או שסתם לא מפנים אלי עבודות) קריקטורות לא היה מעוניין בה, בטענה שבית המשפט העליון התחיל. כך או כך, המשימה הבאה היתה לייצר Pattern (מה זה תראו עוד רגע) מאחת הדמויות שהיו בקריקטורה. מכיוון שכבוד השופט העליון לא ממש ריתק אותי, בחרתי בשקד.
זו היתה הסקיצה:
זו היתה הסקיצה:
ולאחר שצחי הבהיר שהוא רוצה משהו יותר אחיד ועקבי, התוצר הסופי היה זה:
מי שתוהה מדוע הפכתי חברת כנסת על עקבים לאקשן פיגר בסגנון לארה קרופט, כנראה שלא עקב אחרי שקד והחקיקה שלה. האמת היא שגם אני לא ממש עקבתי, אבל קריאה של כמה מקורות מזדמנים באינטרנט בנוסף לעיון בעמוד הויקיפדיה
שלה יראה שהיא חברת כנסת סופר פעילה, ובעיקר בעיקר בנושא אחד - ביטחון. סופר פעילות בביטחון זה בעצם להיות גיבורת על. מ.ש.ל.
אחר כך באה המשימה השלישית, להשתמש בדמות בשלושה איורים לסיפור ילדים. אחרי ויתור על האפשרות שתהיה הצייד בכפה אדומה (משהו באלימות של האחים גרים הרגיש לי מוגזם) או טרזן (פראי מדי), הוחלט כי היא תיכנס לנעלי תמר היפה מ"חסמב"ה".
למה חסמב"ה?
א. כי זה היה נראה לי מקורי, הרי מי בכלל קרא את הספרים האלו? גם אני לא הייתי קורא אם אבא שלי לא היה מראה לי אותם בגיל צעיר. מה שמוביל ל -
ב. כי זה היה סמוך ליארצייט של אבא שלי, והספרים האלו ממש ישבו לי על הזיכרון שלו.
ג. כי זה ממש ממש מתאים: הנמרצות, תחושת המיעוט הנרדף שנלחם על זכותו על הארץ, הארכאיות - יש בזה את הביקורת הנדרשת על שקד, בנוגע בעיקר לתפיסת עולמה, יחד עם ההערכה שמגיעה לה על הנמרצות והחריצות. דבר שכידוע לא ממש קיים אצל כל מי מחברי הכנסת. ואם כך, אולי היה ראוי להכניס גם את דב חנין כעוזי הרזה ואת אלעזר שטרן כירון זהבי.
אז בלי להתכוון, יצא לי משהו מאוד אקטואלי לבחירות.
וואלאק.
ותודה לצחי פרבר.
