הנוער של ימינו, באמת.

לצורך הגדלה, לחצו על הקומיקס.

(שתדעו שנעבכמן וצורי מאוד התרגשו לקראת התפקיד. אבל השכר שלהם לא היה משהו, אז בסוף זה נגמר בינם לבין ההפקה באווירה קרירה. מה לעשות, ככה זה אומנות בארץ)

המלצה אישית: שלחו לעצמכם במייל שיגיע לקראת גיל 70-80.

מוקדש לכמה אנשים שעבדתי איתם לאחרונה, ובאופן די משווע רחמים התבאסו מזה שילדים התחצפו אליהם. באמת פויה. (תזכיר לי למה אתה עובד עם נוער?...) ומושפע מכל מיני דברים, בין השאר מהסרטון ה(זהירות פצצת נוסטלגיה)זה.

נזילה

לחצו להגדלה.

כי יש ריבית על ההדחקה.

לזכותי יאמר שהקומיקס נהגה וצויר אחרי צפייה בסרט הלא מוצלח במיוחד "שיטה מסוכנת", על יונג פרויד וסבינה שפילריין שכמעט כולו עוסק בהדחקה מינית (כן, וגם באי ההדחקה.). ועדיין, הוי, כמה הפוך על הפוך יצרתי כאן.

הוי.

צורי ונעבכמן - הצמד האוליטמטיבי

לפני יומיים ישבתי להכין עמוד נוסף לקומיקס שלי באותיות, פרק 28 ב"גאות ושפל". העלילה הזמינה לי דיאלוג בין שני שומרים עייפים בצבא אשור שצריכים להיות מופתעים בשלב מסוים. כמובן שהחלטתי שהם ידברו על נושא מסויים שיעלה חיוך בפני מי שמבין עניין. ונחשו אילו שתי דמויות יצאו לי...

כן, מי שלא זיהה, אלו איתי נעבכמן וצורי (שאין לו שם משפחה, לפחות בינתיים).
נו, ברור: דיון פילוסופי-תאולוגי-אמוני שאחד מציג עמדה שמרנית ולשני אין כח לחפירות... קלאסי. הבדל של כמה מילים מדיון ממוצע בישיבת הסדר?...
זה גרם לי לתהיות: האם האבטיפוס של שתי דמויות שאחת מלאה חרון וקפדנות וכו' והשניה סטלנית ופרגמטית וכו' זהו אבטיפוס שמבטא שסעת נפשית שיש לי או שזהו אכן פיצול נפוץ. ראו את העמוד קומיקס הבא והחליטו לבד.

אני יודע שזה לא בדיוק, אבל... תודו שיש בזה משהו. ואולי יותר ממשהו...

וכעת, משימה נושאת פרסים: מי שייתן לי רעיון או רעיונות טובים נוספים לצמד שמזכיר את הרעיון, יזכה לזה שאני אצייר את זה ואזכיר את שמו. השופט הוא אני, ואני די עצלן (החלק של צורי לא מבוטל אצלי, למעט השרירים, שזה.. פחות...) אז רק הממש שווים יזכו.

אחים לצרה?

ע"פ רעיון של יונתן שרייבר.