כל הזכויות שמורות לחגי נוימן

כל הזכויות שמורות

יום חמישי, 4 באוגוסט 2011

פוסטמן - קומיקס קצת נבואי



סיפור מגניב יש מאחורי הקומיקס הזה.
לפחות לדעתי הוא מגניב.
כשציירתי אותו, לפני שנתיים וחצי בערך, זה היה בעקבות סוג של שבו"ש בעתניאל. הייתי בשיעור של הרב אמנון דוקוב על מוחלטות. על הספק שתמיד ישנו בחיים. אה.. או שזה היה על..
טוב, האמת שאני לא באמת זוכר על מה בדיוק היה השיעור. אני רק זוכר שהקומיקס הזה יצא ממנו.
ולפתע, ביום בהיר אחד, גיליתי שהקומיקס הזה הוא טיפה נבואי: הוא משקף תהליך שעובר על הרבה מאוד ביני"שים בחיים.
לפחות אצלי זה היה כך:
בהתחלה יש את הראייה שלי שאני הולך להיות תלמיד חכם שישנה את העולם בזה שהוא בכח התורה יראה לעולם את מה שטוב ונכון. וואלה, זו המשבצת הראשונה.
אחר כך משהו אצלי טיפה התעייף מהלימוד, וחשבתי שהעולם ישתנה בעקבות התרבות היהודית, בעקבות הרוח היהודית. הי, זה המשבצת הברסלברית.
אחר כך יש יאוש מכך שבעצם שום דבר לא הולך להיות הדבר הגדול הבא באופן מוחלט, שבעצם הכל נתון לשיפוט, לפרשנות, וכמעט תמיד יש מה לומר מנגד. והופה, זה מה שיש במשבצת של המטריקס.
ואז, מה שקורה בסוף, שהאדם משלים עם היאוש והולך לעבוד בעולם האפור, מיישר קו. מנסה למצוא את הפינה הכי טובה שהוא יכול בעולם הבלתי מוחלט שלנו. וזה תכלס המשבצת של העורך דין.
(האמת שלמשבצת הזו לא הגעתי למורת רוחם של אנשי משפחתי. אבל מי יודע)
נכון, זה לא כולם ככה, וזה קיצוני, וזה מורכב ויבה-דבה-דו.
אבל משום מה יש לי תחושה ששוב, בלי שהתכוונתי, יצא לי פה תאור מעניין של תהליכים שעוברים לא מעט ביני"שים. וזה עוד לפני שידעתי שאני הולך לעבור אותם. זה היה סתם בשביל החרוזים ובשביל לראות את צורי ונעבכמן כמו נאו וטריניטי.

בקיצור, קטעים.

תגובה 1: