אני הולך לנצל את הבלוג בין השאר לפרסום קצת הרחבות על הקומיקסים שלי, בתקווה למלא חורים של מידע ואולי גם לעורר אי אלו דיונים.
חברי היקר, שמו שמור במערכת מטעמי פרטיות (רק נרמוז שהוא צאצא של הרב יוסף חיים זוננפלד ושהשם הפרטי שלו זהה לשם העיר שבה יש מרכז-אוניברסטאי שלא מקבל אישור להיותו אוניברסיטה בגלל פוליטיקות) הגדיר פעם באופן נאה ביותר את המצב שלנו בגילאי העשרים בתור אנשי הציבור הדתי.
בקצרה: מירוץ.
ועכשיו באריכות: בגיל 25 (הגיל שלי, לצורך העניין) אתה אמור להיות כבר נשוי +, בעל תואר, אחרי שירות צבאי שאם הוא לא קרבי כדאי שתהיה לך סיבה ממש טובה לזה, עדיין מספיק דתי כדי לספק לזייגרים של בתי הכנסת מניין במנחה ביום חמישי בערב וגם להישאר לדף היומי, וכמובן, עדיין לעשות הכל לשם שמיים, או לשם קידוש ה', או משהו כזה.
פה ההזדמנות שלי לשאול: האם רק אני מזדהה עם עמדתו של רעי(מה שייתכן כי יש לי אופי כזה של אחד שבטוח שכל היום דורשים ממנו) או שזו אכן אווירה מלחיצה שהתרבות הסרוגה מכניסה אותנו אליה? האם העובדה שאין שום איזון לחצים, בין המוטיבים המערביים של החברה לאלו היהודיים מסורתיים גם לכם גורמת לתחושת עומס בלתי אפשרי? האם גם מי שלא דתי מרגיש עודף עומס כזה, ובעצם זו בעיה רחבה יותר?
חגי, הקומיקס - אחלה!
השבמחקבנוגע לשאלתך בסוף, יש לי תחושה שהמרדף הוא קבוע שוהא נובע לא רק מדרישות החברה הדתית אלא גם מהתרבות המערבית שיש בה משהו מאוד הישגי ותחרותי.
ובכל זאת, נראה לי שיש בעניין גם הרבה מהפסיכולוגיה. יעני, תשחרר קצת אחי - בלי לחץ (אולי זה קשור לעמדה שלי ביחס לעולם הדתי ולכן הוא פחות "מלחיץ" אותי).
בכל מקרה, עלה והצלח!!
נתן