תמיד שיעשע וסיקרן אותי למה אנשים לוקחים כל כך ברצינות את גיבורי העל. מי שיקרא בכל מיני קבוצות של גיקים את העוצמות הרגשיות בהן מתווכחים על מי ינצח בקרב בין שני גיבורי על, או האם היה הגיוני שכך וכך יקרה בסרט ההוא שהרי זה לא מסתדר עם מה שהיה בסרט שעבר ואיך זה שובר את הכללים של היקום הקולנועי ההוא, בניסיון ליצור עולם עם חוקיות פיזיקלית ברורה, יבין בדיוק על מה אני מדבר. לצופה מהצד בויכוח זה יכול להיראות ממש, אבל ממש טפשי. הרי, כמו שאמר סטן לי, גדול מפתחי הז'אנר עצמו, מי שינצח בקרב בין גיבורי העל יהיה מי שיחליט הכותב. זה לא אמיתי, חמודים. אפשר להתווכח מי טוב יותר בכדוסל, מייקל או לה-ברון, מהסיבה הפשוטה שלו הם היו באותה התקופה הם באמת היו יכולים להתחרות באופן פתוח. בסרט, הכותבים מחליטים הכל. אז מה הוויכוח? הרי בכל רגע נתון יכולים לגלות לנו שבעצם סופרמן רגיש לקריפטונייט, שספיידרמן מגלה שיש לו יותר כוח ממה שהוא חשב או שוולוורין בעצם מקבל הרעלה מהאדמנטיום שלו. אין פה שום חוקיות אמיתית, אז מה נסגר אנשים?
חכו שנייה.
הסדרה "הבנים" היא סדרה פרודית על ז'אנר גיבורי העל. בארצות הברית כשעושים פרודיה בדרך כלל זה לא יהיה לגמרי פרודיה. בעוד שבמונטי פייתון למשל אין כמעט סיפור באמת ופשוט עוברים מקטע לקטע,"דוגמה", למשל, למרות שאינו הוליוודי באמת, הוא סרט שיש בו גם אלמנט קלאסי של מסע הגיבור ויאדה יאדה, או במילים אחרות, יש מבנה סיפורי הוליוודי במידת מה. גם הבנים עובדת כך. היא משתמשת בז'אנר גיבורי העל כדי ללעוג לפוליטיקאים, לדת ולעולם המדיה, וכמו שקורה בדרך כלל בפרודיה, היא גם לועגת לז'אנר עצמו. סאטירה ופרודיה הן חברות מאוד טובות.
זה טבעי שהסדרה הגיעה ב2019, אחרי "אנדגיים" של הנוקמים. אחרי השיא של ז'אנר גיבורי העל. אם יש מישהו שקורא את זה והוא בן פחות מ35, אז אני אספר לכם שז'אנר גיבורי העל היה הרבה פחות נפוץ כשאני הייתי ילד. היה את הקלאסיקות של סופרמן ובטמן, הקליל והאפל. רק ב2002 באקסמן 1 פתאום התחילו הסרטים האלו להתרבות ולבוא בצורות מגוונות יותר, בשלב המודרני שלהם. לאט לאט הז'אנר השתלט על הטלוויזיה והוקלנוע, וכמו שקורה לכל ז'אנר, הגיע לשיא שלו, בנוקמים "סוף המשחק", ודעך. איך יודעים שז'אנר מתחיל להתעייף? מתחילים ליצור עליו פרודיות, ולשם נכנסו אריק קריפקי ו"הבנים". אחר כך גם היקום של ריק ומורטי הוסיף את "הצדקנים", הסרטים של "דדפול" וכן הלאה. הקהל התעייף מהגברים בספנדקס והנשים במחשוף וספנדקס והתחיל להעדיף קצת לצחוק על מה שכבר נהיה שם קלישאה ודבילי. זה מיצה את עצמו, במידת מה.
מי שיבחן את ההתקבלות בקהל של הסדרה "הבנים", יגלה דבר מעניין. לפי הביקורות באתר "Rotten Tomatos", בעונה הראשונה המעריצים נתנו ציון 90 כמעט, גבוה מאוד, בעוד המבקרים נטו לכיוון ה-80. מאז, באופן עקבי, יש ירידה בציון של המעריצים עד ל49 בעונת הסיום, והמבקרים עולים ונשארים באזור ה-95.
אז מה קרה? למה בהתחלה כל כך אהבו ולאט לאט אהבו פחות בקרב הקהל, וההפך בקרב המבקרים?
אני אספיילר חלקית, ואומר שסצנת הסיום, הקרב הגדול לו חיכו המעריצים מההתחלה, בין הנבל גיבור העל הכל יכול לבילי בוצ'ר, אכזב צופים רבים כל כך, שלא יכלו להכיל את זה, שלפו את הארנק ושלמו לAI שונים ומשונים כדי ליצור סופים אחרים. מה שמשותף לכולם, הוא האפיות. הגרנדיוזיות. בסצנה המקורית הקרב נשאר בתוך החדר הסגלגל של הנשיא, ומסתיים באלמנט חצי קומי, חצי ביקורתי על עולם המדיה וסאטירה על אובדן הכוח. הרבה מעריצים לא אהבו והחליטו שצריך משהו ענק. שחצי עולם יהרס, מפלצות ענק שיבואו מהים, שבילי בוצ'ר יזריק חומרים שיגרמו לו להשתוות לכוח של הומלנדר הכמעט כל יכול, ואז יהיה קרב ענקים, שהומלנד ייפצע בקרב נגד נואר שמסתבר שהוא שכפול שלו וכך ימות (כך זה בקומיקס), וכן הלאה. במילים אחרות, הקהל רוצה הרבה דם, אש ותמרות עשן. לא סתם ציטטתי.
ככל שהסדרה התקדמה הנטייה שיש בה להעדיף את המגעיל על פני המגניב התעצמה. בעוד בז'אנר גיבורי העל הכל נקי מאוד - יש הרס אבל אין דם בדרך כלל, יש אלימות אבל כמעט ואין השלכות, ב"בנים" ההפך הוא הנכון. יש גועל. אנשים מקיאים, מדממים, חלקי איברים.. הבנתם. ספיידמן לא יורה מהיד את הקורים אלא מאיפה שעכבישים באמת יורים ממנו, גיבורי העל מקיימים כל מיני צורות מוזרות של יחסי מין כי נמאס להם מהכל, והדרך שלהם לספק את עצמם נהיית ממש ממש מטרידה. גם הסאטירה התחזקה. גיבורי העל עסוקים במעקב אחריהם ברשתות, בכסף שהם עושים, בכוח הפוליטי.. כמו שאנשים עם יותר מדי כוח עושים בדרך כלל. אנשי הדת/פוליטיקה/עסקים שמנהלים את העולם מתבררים יותר ויותר כאנשים קרי לב ואנוכיים, לעומת אנשי הדת הקטנים/העוזרים הפרלמנטריים/העובדים הזוטרים שנרמסים תחת מגפיהם. כסאטירה, אני חייב לומר, היא עושה עבודה מעולה וגורמת לחשוב. העניין הוא שזה בא על חשבון הז'אנר. כאילו, ברור. זו פרודיה.
ביקורת של גיל גולן, מבקר יוטיובר, מתמקדת בכך שהחוקיות בעולם של הבנים לא אחידה, ויש יותר מדי בדיחות גסות במקום לתת מקום לרגש. אף שבעיני גיל חד מאוד, זה מבהיר לי משהו חשוב. זו בדיוק הנקודה שמפרידה את המבקרים מחלק גדול מהקהל.
המבקרים בדרך כלל, ובהקשר הזה אני דווקא לא מכליל את גיל למרות הערכתי אליו, מבינים שמדובר בסאטירה ולא ככ אכפת להם החוקיות המדויקת. הפרודיה בעיקר באה להצחיק, ולבקר. היא לא לוקחת את עצמה עד הסוף ברצינות אף פעם. אנחנו מושקעים בדמויות, אבל זה משני. נכון, היה אפשר לכתוב טוב יותר את הבנים מבחינת החוקיות, ואפשר בהחלט לטעון שהדרך שבה הומלנדר מאבד את כוחו היתה טיפה חלשה. בסדר. אבל למי אכפת. מה שהיוצר אריק קריפקי רצה להראות זה מה קורה שמישהו שכל הערך העצמי שלו סביב הכוח שלו מאבד את הכוח הזה. כמה זה משחרר, כמה זה משעשע, כמה זה קטרטי. כמה היינו רוצים לראות את הבוס שלנו/ראש הממשלה/איש הדת החזק או ווטאוור ככה. שהוא סתם בנאדם. שאין לו כבר את היכולת לעשות מה בראש. כי כולנו אנשים, נכון?
או, פה אנחנו חוזרים לפסקה הראשונה. זוכרים ששאלתי למה אנשים אובססיביים לחוקיות של עולם גיבורי העל? יש לי תאוריה שאולי יום אחד אבחן. אני חושב שזה מאותה הסיבה בדיוק שאנשים היו פעם אובססיביים לעולם האלים. אז ככה.
אנשים מחפשים לסדר את המציאות באופן שתהיה ברורה. הרי הכל כאוס, בסופו של דבר. התוהו ובהו קדם לבריאת העולם ביהדות, וכן עוד מלא מלא דתות. מגיע האל/ים ויוצר/ים סדר. איזה כיף. הכל יהיה בסדר. ואז בא המודרניזם ואמר לאנשים - בואו, חבר'ס, נעשה סדר בעצמנו, המין האנושי! רק שזה מה שזה יצר זה 2 מלחמות עולם, אחת עם שואה ופצצת אטום, והתחממות גלובלית שמפחידה לאללה ובצדק. ואז לאנשים בכלל אין תקווה. אז חלק חוזרים לאל/ים, וחלק.. מפתחים יקום דמיוני מקביל שבו יש חוקיות ברורה. ספיידרמן הוא ככה, הארי פוטר ככה, וככה עושה גנדלף. ושם הטובים מנצחים או לכל הפחות שורדים, ושם יש לי אבא גדול שיציל אותי, בוא נקרא לו בטמן, ושם הבנות ממש יפות תמיד ולבושות כמו זו.. כמו.. לא הכי צנוע. העולם ההוא שגורם לעולם הזה להיות המדבר של הממשי, כמו שאמר הצרפתי ההוא שאין לנקוב בשמו. ובכל דור מתחלף העולם הזה. פעם זה היה הפילם נואר, אחר כך המערבונים, מלחמת הכוכבים, סרטי האקשן בהשפעת אמנויות הלחימה, שר הטבעות והארי פוטר, גיבורי העל... רוח התקופה מעצבת טיפה מחדש את העולם הדמיוני שייתן לנו את המענה, ותמיד יהיו כמה אופציות. אבל מאוד חשוב שהעולם הזה יהיה מספיק משכנע כדי שנוכל להישאב אליו ולשאוב ממנו. תקווה.
ואז מגיעים הבנים המעצבנים האלה, ומצד אחד בונים עולם ממש מגניב. הדמויות חזקות ממש. הסיפור מעניין. מגניב. הקהל של ז'אנר גיבורי העל התחבר. ככה בעונה הראשונה. אבל.. רגע, את כל זה עשיתם רק כדי לפרק אותו בסוף? כדי להשאיר עולם בלי הגיבורי על שלנו? כאילו, נכון, למרות שזה כמעט קרה, בסדרה "הבנים" בסוף לא משמידים את גיבורי העל ולמעשה אחת הדמויות הראשיות, אנני, הופכת למין גיבורת על קלאסית שעוזרת באמת. סבבה והכל. אבל איפה האפי? איפה החוקים? מה נעשה בלי הומלנדר? זה היה כיף קצת לצחוק על הז'אנר, אבל ממש לפרק אותו לגורמים??
לא סתם הומלנדר רצה בסדרה להיות אלוהים. זה בדיוק מה שגיבורי העל מנסים לעשות בתרבות, למלא את החלל של האלים. ע"ע הסרט האיום "ת'ור אהבה ורעם". לכן זה סרט ככ מאכזב. האלים ממש פלקטיים שם. לא סתם גם יש אלים ממש כמו ת'ור ולוקי, או דמויות שהם מאוד דומות לאלים קדומים כמו סופה או וונדר וומן בעולם גיבורי העל. גיבורי העל הם תחליף אתאיסטי לאל. אז את "הבנים", המבקרים ראו ואהבו. הם אוהבים קולנוע, ויודעים מה לצפות מסדרה שבהגדרתה היא פרודיה. הקהל, בחלקו אהב גם, ולחלקו קשה להיפרד. עוד לא מצאו לו אשלייה חדשה. כוסאומו פרודיה, איך אני אמשיך בלי ממים של הומלנדר מתלונן על זה שעושים עליו ממים?
ז'אנר גיבורי העל בדעיכה גדולה, כפי שאמרתי. גם בקופות. כדי לשרוד הוא יצטרך לייצר קלאסיקה חדשה (מאוד לא סביר אם כי לך תדעו), או שיידחק לשוליים. אולי אפילו יעלם כמו המערבונים הפילם נואר וסרטי המכות בסגנון האסייתי, ויגיח אחת לכמה שנים בוורסיות מודרניסטיות. ככה זה בז'אנרים בקולנוע. בדקתי בדיוק עכשיו. אין אף סרט בקולנוע של גיבורי על. הכי קרוב זה 2 סרטי פנטזיה חצי פרודיים. בטלוויזיה יוצאות סדרות מגה ריאליסטיות (דרדוויל) או חדשניות מאוד (ספיידר נואר, זה אומר ספיידרמן בפילם נואר. פילם נואר עם גיבורי על. הז'אנר שנעלם בלשון עבר והז'אנר שנעלם בפרסנט פרוגרסיב) אבל לאנשים קשה להיפרד, ולראות ככה את הומלנדר קופץ כאחד האדם ובסוף מוצא את מותו בעזרת לום, במקום לראות קרב אפי כזה של הרס וחורבן והטובים נגד הרעים אם איזה טוויסט... מי שגדלו על גיבורי על זה כנראה קצת קשה להם. קשה להיפרד.
כשניסיתי להסביר את זה לתלמיד בבית ספר (ליתר דיוק זה היה בעין פשחה אבל לא משנה), הוא אמר: "אבל.. זה פשוט כי היו כמה סרטים גרועים.. עוד מעט יכתבו סרטים טובים וסרטי גיבורי העל יחזרו להיות ממש טובים!" חמוד. קשה הפרידה.
