א. רק אחרי שהתחלתי לקחת חלק כזה או אחר במערכות יחסים זוגיות התחלתי להבין את אגדות הילדים עליהן חלקנו גדלנו. כידוע בדרך כלל יש נסיכה, כלואה במגדל או ארמון או ארון זכוכית, ועד שלא יבוא איזה נסיך יפה תואר ויושיע אותה משם, היא תשאר כלואה בהעדר מופגן של איזו שהיא יוזמה. זה הרי שייך לגברים. המגדל או הארמון או הwhatever הוא למעשה הנטייה הנשית להימנעות של מקשר ומחשש קירבה, והנסיך האמיץ אמור לסכן את עצמו ואת כבודו העצמי כי בסוף הוא יצליח לנצח את הדרקונים והמנעולים, הלא הם השדים הפנימיים של האשה, וכך הם יחיו באושר ועושר אם תצלח ועדת טכטנברג.
ה' יציל, מי התחיל את ההבניה החברתית הזו (יהיו מי שיגידו שאכן ככה העולם מתנהל וזה בטבע הנשים - הן נמנעות וחייבות שירדפו אחריהן. זה ויכוח שאין לי כלים לנהל כי לך תדעו מה היה קורה אם העולם היה אחרת. כנראה שזה גם נטייה וגם הבניה רק השאלה היא מה יש יותר, וכאן אני משוכנע שהתשובה היא שההבניה חזקה יותר. נו טוב, ככה לפחות בא לי לחשוב.) הוא בטח בעל תאגיד של בתי קפה. או איל נדל"ן בקטמונחלאות רחביה.
כמה חבל שהחיים אינם כמו באגדות: בסוף רפונזל מגלה יום אחד שלנסיכים כבר אין כח לטפס וכבר אף אחד לא מחכה בלמטה של המגדל. אני מקווה שמהמגדל שלה יש טרמפים טובים לכיוון ירושלים.
וככה כולם, אבל כולם, מפסידים. זה הסוף ילדים.
קינה היא ותהי לקינה.
ב. הסרט "פלונטר", מן העבר השני, מראה יחסים שונים מהותית. רפונזל איננה נסיכה דיסנית ענוגה עם מקל של מטאטא בתחת אלא בחורה די מגניבה, שיודעת להגיד מה היא רוצה, לנסות להשיג את זה והיא ממש לא מחכה שהשודד הרגשן יגיע, היא פועלת. מי ייתן ותלך מגמת סרטים זו ותחלחל בכל גבול ישראל. אכי"ר.
וככלל, הסרט עוסק בשאלת ההתבגרות. כאדם שעדיין מרגיש קצת בגיל הזה, גם אחרי תואר ראשון ועשרים חמש שנים, ממש הזדהיתי עם המסרים ובעיקר עם הדמות, למרות פערי המגדר והעיסוק. מומלץ.
ג. ההימנעות הזו מזכירה לי שיר של מיכה שיטרית, "נמנע ממך", אותו הכרתי בסיוע חברי הטוב והסלב אוהד דרשן, שגם נתן לו ביצוע קאבר מעולה (יחד עם בני וייל) שאפשר לשמוע ביוטוב. מומלץ גם. אז בעצם גם אנחנו הגברים נמנעים, אבל...
נו, זה מסובך. גם ככה קפצתי יותר מדי מעל הפופיק בפוסט הזה.
שנה טובה ומתוקה לכולנו, וגמר חתימה טובה, ועוד מלא מלא ברכות. בכיף שיהיה אני אומר.
אה, ו... אשמח גם לחוות דעת לגבי נסיון הצביעה שעשיתי כאן. תודה.
