תודה לשי סמנה על הרחבת האופקים ששדרגה את הציור, ולסימפסונס על סצנה בלתי נשכחת מפרק בלתי נשכח, הספיישל טנקס גיווינג ההוא שבארט בורח מהבית ומדמיין מה יהיה אם הוא יחזור (Bart vs Thanksgiving).
ותודה גם ללוקי, הרע ההוא מהאוונג'רס, שהציע את הרעיון המגניב שהחירות לבחור היא הכלא הנורא מכולם, ולמעשה השיעבוד הוא החירות, או כמו שביטא זאת רבי יהודה הלוי: עברי הזמן עבדי עבדים, עבד ה' או לבדו חופשי (הופיע ככותרת לכרם שלי בביכורים).
חבר שלי סיפר לי על ניסוי שבו נתנו לשתי חנויות אתגר למכור ריבה: באחת היו שישה טעמי ריבה ואילו בשניה 24. זו עם ששת הטעמים לקחה בסיבוב. כשיש יותר מדי בחירה אז אי אפשר. אין, צריך איזה רודן גדול ומניפולטור שיגרום לכולנו לעשות כרצונו בלי החופש הארור הזה.
ולמרות השם, זה לא פוסט פוליטי בכלל.
Or is it?