כל הזכויות שמורות לחגי נוימן

כל הזכויות שמורות

יום שני, 5 בדצמבר 2011

דרך שאין לה סוף


גם אני קצת מאוכזב מהצביעה. אין, אני צריך ללמוד את זה.

ובכל אופן, רק אוסיף שצבע השיער של הכלה הוא מחווה לנהוראי אליקים (והוא יודע למה), המוכר הוא מחווה לשמוליק שילה ז"ל, שמיל מרחוב סומסום למי שלא מצלצל לו מוכר, שנפטר לא מזמן. היה בן אדם יקר, ואחרי שפגשתי אותו בתור ניצב זוטר על הסט של "הערת שוליים" הבנתי שהוא באמת בן אדם נחמד, ולא רק שחקן טוב. והקומיקס כולו מחווה ל.. טוב. נחשו. 

6 תגובות:

  1. אני באופן אישי מרגיש שיש בקומיקס הזה משהו שחוזר למקורותיך... במילים אחרות - פשוט מעולה!
    עוד מימי נעבכמן העליזים לא צחקתי מקומיקס שלך כמו שצחקתי עכשיו.
    בקיצור: טו-אוב נוימן!

    השבמחק
  2. חגי אתה תותח

    השבמחק
  3. אתה מאעפן. מתי כבר תתחיל ללמוד?

    השבמחק
  4. תודה רבה! ולאנונימי, אם היית כותב את שמך הייתי יכול לשאול אותך -מה- ללמוד, אבל למזלי לא כתבת שם אז מה אכפת לי מה התכוונת. רגשי האשם שיכול היית לשחרר אצלי נשארו כבולים. נה-נה-נה-נה-נה

    השבמחק
  5. אוי,
    שעשעת אותי רבות...

    השבמחק
  6. תנחש מי זה.
    בכל מקרה, אמא פולנייה נעמדת במהלך טיסת אל-על לארה"ב וצועקת בקול - רופא, מישהו כאן רופא?
    גבר צעיר ונאה נעמד ומכריז, כן גבירתי, איך אפשר לעזור. הגברת צועקת בשמחה: יעקב, זהו! מצאתי שידוך לרחל.
    ודי לחכימא ברמיזא!
    או כמו שאמרה לי פולניה מסוימת: כששואלים אותי בני כמה הילדים אני אומרת, הרופא בן 5 והמהנדס בן 3.

    השבמחק