כל הזכויות שמורות לחגי נוימן

כל הזכויות שמורות

יום חמישי, 29 בנובמבר 2018

Fake Commercial


ההבדל הגדול, בעיני, מהבורות של לפני האינטרנט לבורות של אחרי, זו אשליית הידע. דור ההורים שלנו ידע שהוא לא יודע וצריך לשאול מומחה. בין אם שבע דורות אחורה כל דבר שאלו את חכם הדת, ושתי דורות אחורה שאלו את הרופא או האינסטלטור. היה ברור שאדם אחד לא באמת יודע כל כך הרבה ולכן שאלו. היו לזה כמובן גם חסרונות, אבל גם יתרונות לא מעטים. 
היום, האינטרנט יוצר אשליה של ידע - אני יכול להשמיע את דעתי בכל מקום (לכאורה, האם טוקבק שאף אחד לא קרא ביער עשה רעש?), וללמוד על הכל במחי אצבע. 
אז למה אשליה? לכאורה כולנו נהיה חכמים ונבונים ויודעים את התורה. אבל, שתי מילים: פייק ניוז. זה לא דבר חדש, אנשים לאורך כל ההיסטוריה המציאו סיפורים כדי לשכנע אנשים לעשות דברים. מה שחדש הוא אשליית הידיעה המתלווה לזה: אני יודע כי קראתי את זה בוויי נט (עם תמונה! אז מה אם זה אילוסטרציה משאטר סטוק?!), אני יודע כי ראיתי על זה סרטון ב"כאן", אני יודע כי שמעתי על זה פודקאסט. הידע הוא אצלי. ודאי. מדעי. לא כמו לפני שלושים שנה, שאני שומע שמועה שאולי נכונה אבל לך תדע. ודאי, זה כתוב שחור על גבי מסך. 
את האמת, מי באמת הולך ומשווה ידיעות? מי שומע את הפודקאסט שחושב הפוך, ומנסה להכריע? מי בודק את המאמרים הנזכרים בסרטון או בודק עד כמה רצינית המומחית לכאורה שנזכרת בכתבה של וויי נט? לא הרבה עושים את זה. ולמה? כי זה נח. ממקום אישי אני יכול לומר שמאוד נח לי לגבב כמה ידיעות בעיתון ולנופף בהן בויכוח וככה להרגיש חכם וצודק. 
אבל עמוק בלב אני יודע שבהרבה תחומים הידע שלי הוא שטחי בואכה מוטל בספק סופר גדול. ואני עוד מודע. מה לגבי אלו שלא מודעים לכל השקרים שרצים בעיתונות והמדיה? אנשים רבים שאני פוגש לא מאמינים לי שהראיונות שהם רואים עם פוליטיקאים בטלוויזיה ערוכים, או שסרטי הדוקו שהם רואים, שלא לדבר על הריאליטי, מלאים מלאים בעיצוב מכוון על מנת להגיע למטרה. 
כשמערבבים את הכל המרכיבים האלו לסלט אחד ברור למה יוצא לנו כל כך הרבה טעם של סכנה - הכל יכול להיות נכון, אפילו דברים שברור לחלוטין שהם שקר גמור. כמו, למשל, ההפחדות על החיסונים שעושים אוטיזם או על הערבים שנוהרים לקלפיות או על עופר ברקוביץ' שנתמך על ידי הקרן החדשה או על זה שטענת ההתחממות הגלובלית זו סתם מזימה של דובי הקוטב שמתכננים לכבוש את העולם בקרוב ממש (הנה סקופ חדש. אפשר לצטט אותי בתגובה לפוסט של מישהו בפייסבוק. עלי). 

אם פעם להפיץ שקרים היה מלאכה מורכבת, היום זה הרבה יותר קל. כמו שנאמר בסדרה ביג מאות' - אני אמרתי את זה ואתם חשבתם את זה אז זה כבר נכון. וככה מגיעים למצב שיש אזהרת מסע מפני החצבת לטסים מארה"ב לישראל.

(והי! למדתי את אילוסטרייטור קצת יותר טוב ואת הDUIK החדש! ונעבכמן קיבל תפקיד!)

יום חמישי, 8 בנובמבר 2018

אנימציה חביבה על משה רבינו בקטע טוב

רציתי להתעמק קצת באילוסטרייטור אז עשיתי אנימציה די מפגרת על משה רבינו:


זה ברוח טובה, נכון משה רבינו? זה מצחיק כזה. הוא לא יכעס. 

יום ראשון, 7 באוקטובר 2018

בחירות בירושלים 2018. גרסת הבן 30+


תכלס אני מקנא.
וגם בוניה הימן, שגדל מטר ממני.
"אנשים בגילי מתחילים להתרפק ואני אוטוטו מתחיל להתפרק".

יום ראשון, 9 בספטמבר 2018

ווסטוורלד, פייסבוק וסוף הדמוקרטיה

כיוצר, במשך הרבה שנים שמחתי שיש את פייסבוק. היא אפשרה לנהל קהילה של אנשים שאני ניזון מהם, הם ממני, וששון ושמחה.
העברתי את רוב פעילות הפרסום שלי לשם.
ואז בא השבר.
פייסבוק שינו את המדיניות שלהם, קישורים מקבלים אפס מקום בפיד, חברים באופן כללי מקבלים פחות, ופרסומים של "הגדולים" - סטטוסים מצייצים, מאקו וחבר מרעיהם נדחפים גם בלי שביקשתי.

הכל נהיה ברור. למה פייסבוק חינם, למה הכל כל כך פרנדלי. המטרה היתה להכניס את האנושות לתוכו. ואחרי שהוא כבר שם, לך לעזאזל. אנחנו ננהל אותך שרץ קטן. אנחנו נחליט לך מה יהיה לך בפיד. לא טוב לך? לך תפרסם בלוח מודעות של המשרד. כי גם אינסטגרם שלנו.

ושתהיה לכולנו שנה טובה ושנת חירות (למרות שזה יותר שייך לפסח)