כל הזכויות שמורות לחגי נוימן

כל הזכויות שמורות

יום שישי, 29 ביולי 2011

קומיקסי עבר

לכל המעוניין. מלא קומיקסים, ציורים וגם סיפור אחד (שעליו אני לא ממליץ) נמצאים ב"כרם" של באתר "ביכורים" של כיפה.

אני בשאיפה להעביר לפחות את הרב לכאן בתוספת כל מיני תוספות, אבל עד שאאזור חלצי, הנה הלינק לפניכם.
את הקטע הבא יש לקרוא כמו מורה שחוזרת משבתון שלישי, כדי שלא יצא רגשי מדי (בכל זאת, אני קומיקסאי, לא מצייר בשמן) :
"בהזדמנות זו, אני רוצה להדליק משואה לכבוד האתר ביכורים, שתמיד היה שם לצידי, תמך בי, עודד אותי, ונתן לי את הרצון להמשיך. מי ייתן ונוסיף לשתף פעולה עוד שנים רבות, ומי ייתן והעולם בהמוניו ייכנס לאתר זה.
אה. כן.
כמו כן, ברצוני להודות לבשמת כהן, שעודדה אותי לפתוח את זה הבלוג, ואת שמעון אנגל, שנתן לי בלא יודעין השראה לדבר, ולאורי פינק, שבזכותו נחשפתי לעולם הקומיקס.
אה, ו..
ולתפארת מדינת ישראל"

יום רביעי, 27 ביולי 2011

עול מלכות המזרחי


אני הולך לנצל את הבלוג בין השאר לפרסום קצת הרחבות על הקומיקסים שלי, בתקווה למלא חורים של מידע ואולי גם לעורר אי אלו דיונים.
חברי היקר, שמו שמור במערכת מטעמי פרטיות (רק נרמוז שהוא צאצא של הרב יוסף חיים זוננפלד ושהשם הפרטי שלו זהה לשם העיר שבה יש מרכז-אוניברסטאי שלא מקבל אישור להיותו אוניברסיטה בגלל פוליטיקות) הגדיר פעם באופן נאה ביותר את המצב שלנו בגילאי העשרים בתור אנשי הציבור הדתי.
בקצרה: מירוץ.
ועכשיו באריכות: בגיל 25 (הגיל שלי, לצורך העניין) אתה אמור להיות כבר נשוי +, בעל תואר, אחרי שירות צבאי שאם הוא לא קרבי כדאי שתהיה לך סיבה ממש טובה לזה, עדיין מספיק דתי כדי לספק לזייגרים של בתי הכנסת מניין במנחה ביום חמישי בערב וגם להישאר לדף היומי, וכמובן, עדיין לעשות הכל לשם שמיים, או לשם קידוש ה', או משהו כזה.
פה ההזדמנות שלי לשאול: האם רק אני מזדהה עם עמדתו של רעי(מה שייתכן כי יש לי אופי כזה של אחד שבטוח שכל היום דורשים ממנו) או שזו אכן אווירה מלחיצה שהתרבות הסרוגה מכניסה אותנו אליה? האם העובדה שאין שום איזון לחצים, בין המוטיבים המערביים של החברה לאלו היהודיים מסורתיים גם לכם גורמת לתחושת עומס בלתי אפשרי? האם גם מי שלא דתי מרגיש עודף עומס כזה, ובעצם זו בעיה רחבה יותר?

יום שלישי, 26 ביולי 2011

האם גם אתם אהבתם את הסרט האחרון של האקסמן?

כי אני כן.
האמת שתמיד אהבתי את האקסמנים. רציתי להיות וולוורין, התאהבתי ברוג, ושנאתי עד מוות את היפים והאמיצים שלקחו את המשבצת של הסדרה בערוץ 2 הנסיוני דאז.
הייתי רק בכתה ב' וכבר כמעט והברזנו, אני ועוד חבר, מערב כיתה, רק בשביל לראות עוד פרק. לצערי אמא שלי לא הרשתה לנו להישאר. אכן, בבית חינכו אותי לקונפורמיזם חברתי.

בגלל זה, הקומיקס הזה מאוד מרגש.

אה, וגם בגלל שהוא הראשון בבלוג.


אז מזל טוב!

בואו לבקר!