כן, הבלוג הפך להיות רק של ביקורות סרטים וסדרות. לפחות כרגע. ולא רק זה, אני מבקר סדרה עוד הרבה לפני סופה. וכל כך למה?
אתחיל מסיפור.
לפני בערך שנתיים רבתי עם ילד חרדי.
כן זה לא היה מרגעי השיא שלי.
ילד בן 11 כזה. זה היה בפארק פישמן, בגבול בין שארית האליטה החילונית בבית הכרם לקריית יובל המתחרדת.
הייתי עם הכיתה שלי במסיבת סיום שנת קורונה שהלכה מעולה חוץ מזה שהפיצות לא הגיעו בזמן. (וזה שלא טרחו להביא לי כלום על שנה שבה קרעתי את התחת כמחנך יותר מכל שנה אחרת. כן, אני ממורמר על זה עד היום) פתאום כמה ילדים חרדים הגיעו, והתחילו לדבר בצורה מחרידה אל התלמידים שלי. גויים, כופרים, שיקסע. (חבר'ה, מה שיקסה? זה מילה ביידיש ואפשר לראות שזה לא בדיוק השפה של סבא שלכם.) החברה שלי שהיו גם גדולים פיזית וגם יותר הראו איפוק מרשים בזה שלא פוצצו אותם, אבל אחד הילדים שם פשוט לא סתם את הפה על כמה שהתלמידים שלי מזעזעים והחבר'ה שלי, בואו נאמר ככה, לא ממש הבינו בכלל מה הוא אומר. אני דובר את השפה אז ניגשתי. בהתחלה, כמו מנחה גשר טוב, ניסיתי לדבר בצורה שקולה, לתת לו לבטא את עצמו, אבל מאוד מהר איבדתי סבלנות והתחלתי להגן בצורה אגרסיבית יותר על כבודם של תלמידי. אני בטוח ששנה של סגרים כשבמחנה החרדי בוא נאמר שפחות עזרו לסיטואציה עודדה אותי לפצוח במבול שאלות כפירה כדי להשתיק את החוצפן ולהראות לו שאין לו מושג.
זו כמובן היתה טעות. זה לא היה דיון לוגי. מתישהו לאחד התלמידים נמאס והוא עבר לפסים משכנעים יותר של שכנוע בעיקר ברמה הפיזית (האמת שמאוד הרשים שזה הגיע רק אחרי הרבה זמן כי הילד החרדי הזה גם באמת היה עם פה שצריך לשטוף באלכוג'ל וגם הפריע להם במתקנים).
היום, בהסתכלות לאחור, ברור לי למה ילד חרדי הגיע לפארק שמאוד במובהק שייך לצד החילוני, והתחיל להתריס בדרכו הלא אלגנטית כנגד אורח חייהם. הוא היה סקרן. חיפש.
חבל שלא היתה לי יותר סבלנות, אולי בזכותי הוא גם היה מוצא משהו.
בחלקן יש עבודת רקע ותחקיר טובה, בחלקן, הרבה הרבה פחות.
למה זה חשוב, לכאורה? הרי יצירה היא עצמאית, היא לא מחויבת למציאות!
1. למה לטרוח?
נכון. השאלה היא אם יודעים את המציאות. והתחושה החזקה שלי היא שבסדרה "מלאך משחית" לא מספיק יודעים.
עשו תחקיר, בטוח. אבל.. בואו. תחקיר עצל. ואני לא מדבר על היידיש חסר המבטא או על החייל התלוי עם הבובה של החרדק (שקשה לי להאמין שתראו דבר כזה ממש באמצע גאולה.) כל האינטראקציות מרגישות מאוד לא חרדיות. תראו את העונה הראשונה של שטיסל ותבינו על מה אני מדבר ואיך עושים את זה נכון. ולמה זה חשוב? כי כל הסדרה מפוצצת קלישאות. כמו כולן היא מעתיקה את הפריימים השטוחים של הניצוץ, כמו כולן היא מכניסה ערבוב מעצבן בין עולם פסיכולוגי ומדעי לעולם של חרטבונה ושדים, כמו כולן אנחנו מגלים את עברו האפל של הגיבור תוך כדי ההתקדמות, כמו כולן במרכז יש דמויות שצריכות להאבק מול העולם מהן הגיעו כדי להצליח. יש עוד המון. גם ברמת הפיימים הבודדים שאני אומר לעצמי "די כמה אפשר מזה". ראינו סרטי אימה, תודה. מה שיכל לעבוד בסדרה הזו זה ייצוג אותנטי ואמין של הא.נשים. זה מה שיש להציע. מעבר לזה זה סתם עוד סדרת אימה. כמו שהעירו לי בצדק על סרט הגמר הלא וואו שלי בבצלאל: סרט צריך לבוא ממקום אישי, אחרת, מה הטעם בו? מה גילינו שאנחנו לא מכירים כבר?
2. התעסקות בחומר נפץ.
אני אכתוב מילים קשות: הבסיס הלוגי עליו העולם האורתודוכסי עומד נפל כבר מזמן. אני זוכר את עצמי מתדיין בשאלות של תורה ומדע בשנות ה90 כילד, בלי לדעת שהכל כבר הוכרע. המדענים ניצחו. בדיוק כמו שמובא כבר בירושלמי בנוגע לקשת מתוך המנסרה. דוגמאות?
האבולוציה היא עובדה, לא תאוריה. כולל התפתחות האדם מהאוסטרליפתקוס ולוסי בשמיים עם יהלומים. ארכיאולוגים בעזרת פחמן 14 כבר הוכיחו בצורה מדעית מובהקת את אופן התפזרות האדם בעולם, את ראשית הציוולזציה התפתחות האדם התבוני, בעזרת מדעי הארץ את גילו של העולם, ובעזרת פיזיקה את גילו של היקום המוכר. זה לא 5783. הוכיחו גם בצורה מאוד מובהקת, קרי, בדיקות DNA, שהכנענים והישראלים והיהודים חד הם, וככה.. בערך כל ספר בראשית הופך ללא אפשרי היסטורית. ואני לא נכנס פה לבעיות של התפרסות החיות אחר המבול לניו זילנד או לשאלת הגמלים של ספר בראשית או לבעיית כיבוש יריחו ביהושע. וזה רק בקטנה.
התנ"ך לא אפשרי היסטורית בחלקו הגדול. העניין הוא שאם נסתיר את זה מהציבור, נוכל עדיין למכור לו לוקשן מיט אוקסן. ומכאן נובעת הזהירות של העולם החרדי, בין היתר. מהחשש, או אולי הידיעה, של העובדות שציינתי. מהיכרותי עם הציבור החרדי, מדובר באנשים אינטלגנטיים לרוב. נכון, אין לימודי ליבה, אבל לומדים הרבה גמרא ויש חשיבות ללמידה בכלל. יש חרדים שפתחו תפיסת עולם מודרנית יותר, חלקם קרובי משפחה שלי, שבה הם יודעים את כל מה שאמרתי, אבל עדין מאמינים מתוך מקום משוחרר יותר, מתוחכם יותר, בחירי וחופשי יותר. הם ממש מעטים, ולרוב האוכלוסיה החרדית עצם השמיעה של הדברים למעלה היא לא פחות ממיטוט יסודות הארץ. אני נזכר בשוק שהיה לי אחרי שקראתי את 1984 והרגשתי שעולמי קורס. לא פחות. ואני הייתי בחברה דתית די ליברלית. איזו אימה זה לגלות שהבסיס הלוגי שעליו גדלת לא אפשרי זה אני יכול רק לדמיין.
מכאן אני מגיע לעניין מיץ פטל. הציבור החרדי לא הולך להתחלן. הוא בשיאו של תהליך שינוי, ומי שמכיר מבפנים יודע על מה אני מדבר, אבל לאן השינוי הזה יוליך אני לא יודע. צריך לא להפחיד עם ג'ירפה ואריה ולתת לאנשים בציבור לצאת לבד ולראות שהעולם בחוץ לא מפחיד ואפשר לטפל בגזרים בגינה. וגם להתפרנס בכבוד ולהרגיש חלק פעיל מהמדינה. שתהיה אבולוציה בתרבות החרדית שתאפשר להם את אורח החיים באופן מספיק קרוב בלי הפחד להוציא את הראש מהשטטל.
העניין הוא שבכל פעם שיש עוד איזה סידרה שמציגה את החרדים כאוסף של חדלי אישים מזעזעים באופן לא מדויק, וזה הדגש שלי, חוסר הדיוק - אין לי בעיה שידברו על השתקה של מקרי בריאות הנפש, זה אכן קורה, אבל תציגו איך זה נראה באמת! - החרדי הממוצע אומר: "רואה, רואה מה יש בחוץ? הכל שקרים והוצאת דיבה" וחוזר פנימה בלי שנגלה את פניו כי לא התאפקנו מלצעוק הינה מיץ פטל. והרבה מהחרדים רואים גם רואים סדרות, בטח את הסדרות שעוסקות "בהם".
אז כן, יוצר צריך חופש, אבל יוצר גם צריך לעשות את העבודה שלו. ולהתעסק בציבור החרדי בכזו קלישאתיות והקצנה.. לא הבנתי את הטעם. מילא זה היה סיפור חדשני. וזה לא.
אבל אולי נתבדה בפרקים באים. הלוואי. אני מאוד אוהב עיסוק במיתוסים, במיוחד מיתוסים יהודיים. נראה מה יקרה כששוב ליר כץ בתפקיד המפתה המינית. לא הספיק שבבניקים והמפקדת.
