אז שנה אחרי החלטתי סופית לשחרר את סרט הגמר.
התבלטתי הרבה זמן.
האמת שהיו רגעים שחשבתי בכלל לא לעשות את זה.
למה?
כי בעיני הוא מפספס.
יש לו בעיה מרכזית: לא החלטנו באמת מה הוא. דרמה פסיכולוגית עמוקה או מותחן בלשי קליל וכיפי.
מהרגע שהחלטנו על הנושא, על הסיפור, התשובה לשאלה הזו לא היתה ברורה, וזו נקודת החולשה המרכזית והמציקה שיש בו.
הדמות של נגה לא היתה סגורה לנו - היא לא היתה מספיק פסיכולוג אוהב ומשכנע מחד ולא גורו מרושע ומניפולטיבי מאידך. גם בעיצוב, גם בבימוי הדיבוב וגם באנימציה. השתלשלות האירועים נעה כל הזמן בין התהליך המנטלי של ירון לבין קידום החקירה. אפילו המרצים שלנו, דחפו כל אחד לכיוון אחד מבין השניים, שהם מציעים לנו להוריד את החלק הפיסכולוגי או החקירתי, בהתאמה. למען האמת גם אני וליאור משכנו כל אחד לכיוון אחר.
המשיכה בחבל הזו גם ניפחה את הסרט ובגלל זה לא אפשרה לנו להשקיע מספיק במה שיש (ברור לי שאם היה לנו עוד חצי שנה לסרט הוא היה יוצא מדהים בכל אופן.), וגם גרמה לזה שבמקומות מסוימים לא באמת החלטנו אם אמור להיות דרמטי או קומי. היה איזה רגע שמלא אנשים בקהל צחקו, ואני אומר לעצמי "שיט. עשינו פה משהו לא כמו שצריך".
בזמן ההכנה זה היה נראה שנצליח לייצר משהו שיתן את הפלוסים משני הצדדים, ועד להקרנה בבצלאל לא ידענו מה יצא לנו. רק אחרי הביקורות האכזריות של המרצים והעדינות של החברים הבנו שזה לא ממש הצליח. אז ברטרוספקטיבה קל מאוד לומר שחבל שלא בחרנו ז'אנר אחד והלכנו איתו, אבל זה באמת לא חכמה גדולה אחרי מעשה.
אז למה אני כן מפרסם?
1. כי יוני שלמון אמר :) (ומי שלא יודע מי זה שיגגל עכשיו :) )
2. כי הסרט הזה משגע אותי ודורש ממני לפרסם אותו כל הזמן. אז שירד ממני כבר.
3. כי יש בו לא מעט הצלחות. בימוי המצלמה, העריכה, הפסקול, החומריות, התאורה, הקומפוזיטינג, הרקעים וחלק לא מבוטל מהאנימציה נראים ממש ממש טוב. ואת זה אני אומר גם היום אחרי שנה נוספת של ניסיון בתחום. בכלל, גם בלי להתחשב בנסיבות (בכל זאת זה סרט שעשו בסך הכל שני סטודנטים במשך שמונה חודשים כששניהם עובדים ממש הרבה לפרנסתם במקביל ואחד (שזה אני) גם אבא), שש וחצי דקות של סיפור בלשי שעובר לא רע זה ממש נחמד.
4. כי בתכלס, זה שווה צפייה של שבע דקות. עם כל הכבוד לסטנדרטים שלי, ועם כל הכבוד לחברים שאמרו שזה גרוע או למי מהמרצים שגיחכו עליו בפני. יש לא מעט אנשים שראו אותו ומאוד נהנו, וחלק קטן שאפילו עברו אתו חוויה, אז מי אני שיגיד "לא זה גרוע". תחליטו לבד.
אז תודה לכל מי שסייע, תודה לאורי דרור על המוזיקה, הפסקול והדיבוב (כבוד גדול היה לעבוד עם בוב הבנאי :)) ו...
תהנו! אני מקווה.. :)
אני לא מתבאס על הרמה, אני מרגיש פספוס כי את האינמציה באמת שהינו יכולים לעשות טוב יותר עם הפקה טיפה יותר טובה, ולכן זה מרגיש לי פספוס.
השבמחקהבעיה העיקרית שלי היא לא עם הרמה המקצועית, בכל אופן. היא עם הסיפור. וזה לא הולך להשתנות בהרבה, אז אני מנסה להפיק לקחים. וזה מרגיש לי כמו דבר חיובי.
אני מסכים עם מה שכתבת, בכל אופן. ואם ככה למה אין לי לייקים???!!!!!!!! :)